תוכניות הרדיו
נדב וייסמן

 סגן נדב וייסמן (מופיע בספר בשם 'עברי ויינברג')
היה קצין מודיעין גדודי בחטיבת "הראל". נפל ב- 12.7.1948במעלה החמישה.

מתוך אתר "יזכור":
שירת את ה'הגנה' ביחוד בטופוגרפיה. זמן קצר לאחר יום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, נתמנה לקצין-מודיעין גדודי והדריך בסיירות. כקצין מודיעין יצא לבחור בנקודת-תצפית ונפל בפעולה זו, במעלה החמישה.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.

כך מספרת עליו נתיבה:
נדב תמיד היה ציני. מה זה ציני. המורים בגימנסיה לא יכלו לסבול אותו, בגלל זה. הוא היה תלמיד יוצא מגדר הרגיל, אז סלחו לו. ובאמת – מהבדיחות שהיו עפות לו מהפה אפשר היה לחשוב ששום דבר בחיים לא קדוש לו. אבל אני ידעתי שזה לא נכון, כי אחד שלא היה אכפת לו מכלום, בציונות, לא היה מתגייס לפלמ"ח, כי אם היה הולך לנוטרות, גומר את השירות הלאומי שלו חת-שתיים, אחרי שנה אחת בלבד, ורץ לאוניברסיטה בירושלים, ללמוד. כי היו לו המון כשרונות. והוא- לא הלך. כי אם הלך לפלמ"ח. הוא פשוט היה בן-אדם עם המון המון הומור, זה מה שהיה לו, לא ציניות כי אם הומור, בלהצחיק הוא היה ממש- מלך. בכלל כשהוא היה בסביבה – כל הזמן הקשיבו לו. כל הזמן – ציפו לשמוע, "נו, ומה נדב אומר על זה", והוא היה אומר את הדברים הכי חשובים, שציפו ממנו, אבל הוא היה אומר אותם עם הומור, והיו כולם נשכבים, מתפוצצים מצחוק. הדעה שלו הייתה חשובה, גם לו וגם לכולם, והוא לא היה מזלזל, או מבטל, הוא פשוט היה מסוגל לאמר הכל כך, שגם יבינו כמה זה חשוב, וגם – ישכבו על הרצפה. מלך, מה יש לדבר. לא מנהיג – בכלל לא מנהיג, תמיד מהצד כזה, מביט על הכל מהצד – ואומר את מה שיש לו להגיד. אף פעם לא מתרגז. תמיד עם מצח חלק. בלי קמטים. שאנן מרוב שבטוח בעצמו. אוח, איך אני הייתי מבסוטה ממנו. הוא למד בגימנסיה שנתיים לפני, עם אחותי השנייה – מכיתה א' עד השמינית – ויצא לי ולו להיות ביחד בקורס קציני סיירות וטופוגרפיה. כלומר, שהוא לא רק התגייס לפלמ"ח לשנתיים, הוא עוד נשאר בפלמ"ח עם כל הבעלי-תפקידים, לשנה שלישית, ועוד המשיך ללכת לקורסים. אז זה לא בדיוק בן-אדם ש"שום דבר לא קדוש בשבילו", כמו שהמורים בגימנסיה היו אומרים עליו. אבל, באמת. מה מורים מבינים.