תוכניות הרדיו
משה מנלה

 רב"ט משה מנלה (מופיע בספר בשם 'ונטורה')
נפגע ומת במקום מיריות צלף ערבי תוך כדי שיעור מקלענות ב- 11.4.1948

מתוך אתר "יזכור":
התגייס לפלמ"ח עם פרוץ מלחמת העצמאות. התאמן ועבד במשק אשדות יעקב ומשהחמיר המצב בגליל העליון נשלח עם מחלקתו לרמות נפתלי. השתתף בליווי שיירות בין רמות נפתלי למנרה וברחבי הגליל. מאוחר יותר ירד עם מחלקתו לאימוני-מקלע במושבה מגדל ליד טבריה. השתתף בהטרדת התחבורה הערבית. תוך כדי לימודי מקלענות, נפגע מיריית צלף ערבי ונפל.

כך מספרת עליו נתיבה:
ופעם, באמצע שיעור, בחדר שעשינו מהרחבה של המדרגות, יענקל'ה מנשקה נתן שיעור לכיתה שלו, מהכשרת ברוקלין, ואני עזרתי לו, וכולם השתובבו נורא, והכי נורא היה - כרגיל – מנלה. הוא עשה ליענקל'ה מנשקה את המוות. כל הזמן הפריע, כל הזמן התחכם, ועשה כל מיני קונצים, הוא היה בכלל נגד כל "האימונים המטופשים האלה, מי צריך אותם, אפשר לחשוב שאתמול באנו", אז הוא עשה את עצמו כמו בסרטים של המערב הפרוע - חוטף כדור בלב, משתבץ מזה, מתמתח, ו - נופל לרצפה - מת ! וזה היה מעצבן את כולם, כי ישבו בעיגול כזה, צפוף, על ספסלים ארוכים, אז כשהוא היה נופל, הוא לא היה מתחשב באף אחד, ו – טרח, מפיל כמה אחרים, או נופל באמצע העיגול, ישר על הרגליים של כולם. ובפעם האלף, שיענקל'ה צרח עליו שיקום כבר "מספיק עם החוכמ'ס האלה, קום - נו-כבר - קום ! ! !", בלי רוגז ממש אמיתי, כי גם מנלה וגם יענקל'ה היו ביחד בכל הקרבות, וגם יענקל'ה בעצמו לא הבין בדיוק בשביל מה צריך את כל האימונים המטופשים האלה - אבל מנלה לא זז. חשבנו שאולי הוא בכלל נרדם, איך הוא מצליח לא לזוז כל-כך הרבה זמן, מנלה ! שהוא יישב כל-כך בשקט ! אז היו אחדים שאמרו ליענקל'ה, "בחייך, עזוב אותו, בטח עייף, מי יודע איפה הוא היה כל הלילה,", מנלה היה נורא יפה, וחתיך, אז תמיד כל הבנות היו מתות עליו, לא נותנות לו רגע מנוחה, אז עזבנו אותו לישון. רק כשקמנו ללכת, כשנגמר השיעור, רק אז הבנו שקרה לו משהו. התכופפנו להביט - הרוג ! ואף אחד לא הבין איך זה יכול להיות. מאיפה בה הנה המוות ? מצאנו לו על החזה חור כניסה של כדור, הקלע נכנס נקי-נקי, בלי כמעט טיפת דם, ישר על הלב, בקושי מצאנו חורים על הבגדים שהוא לבש. ואז התחלנו כמו משוגעים לחפש מאיפה הגיע הנה כדור ! ומתי ! ומה זאת אומרת - אם היתה ירייה, אז לא שמענו כלום ? מה הולך פה ? יורים עלינו עם משתיקי-קול ?
פתאום אחד, שבכלל לא היה בשיעור הזה, ראה אותנו מטפסים על הקירות, וגם זוחלים על כל מדריגה ומדריגה, מחפשים איזה סימן לאיזה כדור, אז הוא אמר לנו שלפני המון-המון זמן, שעות, היתה ירייה, מרחוק- מרחוק כזו, מכיוון ה"גמל". זה היה מין הר כזה משונה, ממערב למושבה מגדל. היו לו על הפסגה שלו מין צוקים שחורים, אז קראנו לו ה"גמל", אולי זה הזכיר לנו דבשת, מי יודע. אז ה"גמל" היה בשטח של הערבים, וכשהם היו עולים עליו עד למעלה הם היו יכולים לירות משם על המושבה. מעמדות טובות, יוצאות מהכלל. רוכבות על כל השטח. אבל מה ? יותר מדי רחוקות. כלומר - זה היה מספיק בשביל להטריד אותנו, אבל ממרחק של איזה 750 מטר - מה כבר יכול לקרות. אם הם היו רוצים הם היו יכולים לתפוש עמדות במדרון שפונה אלינו, היו שם מספיק סלעים בריאים, והם לא העיזו. אבל בכל זאת, כבר מההתחלה היו אצלנו פקודות מפורשות - לשים 'שקי-חול בכל החלונות והדלתות של המלון, בעיקר אלה שפונים אל ה"גמל". ושמו כבר, אבל לא לכיוון של ה"גמל". כי זלזלנו בזה. מה זה זלזלנו: "משם יגיעו אלינו ? בחייך". אז לא שמנו.
לקח לנו שעות עד שמצאנו את כל המסלול שהכדור עשה עד שהוא חיסל לנו את מנלה. למה לא סגרנו את כל הפתחים קודם. איססססססס, למה לא שמנו את השקי-חול האלה לפני שהוא נהרג, כסססססססססס. מה נשאר לנו להגיד, רק לקלל.