תוכניות הרדיו
נתיבה בן-יהודה במיטבה

[1993]

תוכניות הרדיו "בנתיב הזמר", בהנחייתו של אהוד מנור, שהרוח החיה בהן היתה נתיבה בן-יהודה, נבנו על סמך ספרה האוטוביוגרפי השירי. עקבתי אחריהן בדריכות, בהתרגשות ובהנאה גוברת והולכת. אכן נתיבה בן-יהודה היא כאן באלמנט שלה. היא הצליחה להחיות שירים, מהם נשכחים, שליוו דורות של ישראלים ועל פיהם אפשר לסמן תקופות בהיסטוריה של הארץ הזאת. זו ארץ-ישראל שנמחקה כמעט, רק פה ושם נזכרים בה, לעיתים בנוסטלגיה דביקה. אבל היא אכן שרדה בשירים, הם מעניקים חיים חדשים לזכרונות ולאנשים שהיה להם קשר עם השירים. התוכניות ברדיו היו מרגשות ומעולות מכל בחינה, וגם תרבותיות מצד ביצוען. שיבוצם של אנשים שהיה להם קשר לשירים, וסיפוריה של בן-יהודה עצמה, העניקו לתוכניות גם אופי אישי. אלא שבדרך אל תוכנית הטלוויזיה השתבשו פני הדברים.
"נתיב הזמר" אמנם ניסתה לשמור על המתכונת הרדיופונית שלה, אבל אי-אפשר לרכז ולתמצת כמה תוכניות בתוכנית אחת ולשמור על אופיין המקורי. גם בחירת השירים איכזבה. אמנם דודתי בת ה-89 סיפרה לי שמזמן לא נהנתה כל-כך, ויחד עם הזמרים זימרה את השירים שליוו גם את ימי ילדותה. ובכל-זאת, לטעמי הבחירה היתה תמוהה ולא מרגשת. ואם זאת, קשה לבוא בטענות על בחירה זו או אחרת. הניסיון להעמדה ולבימוי – רעה חולה בתוכניות זמר – נטל מן התוכנית את האותנטיות, את חן התקופה, גזל מן השירים את נשמתם.
הטלוויזיה אינה משופעת בתוכניות זמר טובות ובימי החגים שודרו תוכניות זמר כושלות, חוזרות ונשנות. מדוע לא ראו לנכון להביא לפחות חלק מהסדרה הרדיופונית של "נתיב הזמר" ומדוע הסכימה נתיבה בן-יהודה, שזה ה"בייבי" שלה, ואיך היא מתפשרת בקלות – למין סירוס כזה של הסדרה המוצלחת ?